דפנה תייר מציגה את הסודות לגמילה מחיתולים

מה שחשוב לדעת

סוף ל"זרימה" עם הילד: 10 צעדים לבניית סמכות הורית חזקה

הורים שמאפשרים לילד לגדול ללא גבולות וכללים ברורים, מתוך רצון לשמור על "רוח חופשית", עלולים לגלות ילד חרד וחסר ביטחון עצמי. סדרת מאמרים חדשה תנחה אתכם איך לבנות סמכות הורית כבר מהגילאים המוקדמים ולקחת שליטה מלאה על תהליך החינוך הביתי.

לפני מספר שנים ראיתי בטלוויזיה את טניסאי העל אנדרה אגאסי ויריבה משחקים על מגרש טניס פתוח לחלוטין, על גגו הגבוה ללא מעקות של בניין דובאי הענק. הסתכלתי על הסצנה המוזרה הזו ושאלתי את עצמי איך הם מצליחים להתרכז כלל, כשהתהום נראית במרחק נגיעה אחת (רק בתקריב קרוב גיליתי רשת בטיחות ענקית מסביב).

עקבו אחרינו בפייסבוק לקבלת סרטונים ותמונות בלעדיות

האם הם באמת מסוגלים לשחק בריכוז מלא? האם האנרגיה שלהם מתעסקת בכדור או בחישוב המרחק מהשוליים? האם בכלל אפשר לשמור על חוקי משחק בתנאים קיצוניים כאלה?

הסיפור הזה הפך אצלי למטאפורה מושלמת להסברת הצורך בגבולות, כשאני נתקלת בהורים שמתעקשים "לזרום" עם הילד ולא להגביל אותו בשום צורה לטובת חופש מוחלט.

הילד דומה לשחקן על מגרש לא מוגדר – הוא לא יודע את החוקים ולא מכיר את גבולות השטח שלו. בלי זה הוא חש חרדה מתמדת, מבזבז אנרגיה על בדיקת הגבולות במקום להתמקד במשחק עצמו, והתפתחותו נפגעת. חוסר בגבולות ברורים, יחד עם תחושת חופש מוגזמת, מייצרים ילד חסר ביטחון עצמי ולעיתים חרד מאוד.

האם הורה הגיוני יאפשר לילדו הקטן לרוץ חופשי על גג ללא מעקה, כשמסביבו תהום עמוקה? התשובה מובנת מאליה. ההורה האחראי יודע שהוא חייב להגן על הילד ולקבוע גבולות – הבעיה היא שלא תמיד הוא יודע איך לעשות את זה נכון.

פרידה מהורות ה"זרימה" הבלתי מבוקרת

אם נצטרך לתאר את סגנון ההורות הנפוץ בשנים האחרונות, נגדיר אותו כ"הורות זורמת". הורים רבים מתגאים בכך שהם "זורמים" עם התינוק, עם הפעוט ועם המתבגר. אבל לאן בדיוק הם זורמים? זו שאלה קשה, וחבל שרובם לא יודעים את התשובה. מרוב זרימה, הורים וילדים רבים מוצאים עצמם נסחפים ללא כיוון ברור.

תופעת הזרימה הזו נובעת מתפיסות מוטעות של הורים לגבי התפתחות הילד וצרכיו האמיתיים. ההורים בחברה המערבית הדמוקרטית נהנים מהערכים הליברליים, אך לעיתים מיישמים אותם בטעות גם בתוך המשפחה. הם שוכחים שבמשפחה יש היררכיה טבעית, ושצרכי ההתפתחות של ילדים בגילאים שונים לא מאפשרים יישום מלא של ערכים דמוקרטיים.

אנחנו מדריכים הורים רבים על הצבת גבולות בגיל בית הספר ובגיל ההתבגרות, אבל האמת היא שצריך להתחיל הרבה קודם – בשנים הראשונות לחיי הילד, עם עיצוב משמעת בסיסית ובניית סמכות הורית יציבה.

במאמרים הבאים אפרט תוכנית מעשית ב-10 שלבים לבניית סמכות הורית והצבת גבולות, צעד אחר צעד. הצבת גבולות היא לא פעולה ספונטנית, אלא תהליך מחושב ומבנה. זהו "מתכון מוכח" להצלחה – אם רק תיישמו נכון את כל המרכיבים.


חזון ההורות הסמכותית האמיתית

רבים מההורים חשים התנגדות למושג "הורות סמכותית", משייכים לו קונוטציות של נוקשות, קור רגשי וחוסר אהבה. זו טעות מוחלטת.

ההורות הסמכותית היא הורות חמה, מטפחת, סבלנית, רגישה ומכילה. במקביל, זו הורות תקיפה, היררכית ומחייבת. השילוב הזה יוצר את הקסם – סביבה חינוכית תומכת שמכבדת את הילד ואת רגשותיו, מעודדת אותו ומאפשרת לו לצמוח.

בסביבה כזו, ההורה לא מרגיש "השוטר הרע". כשהוא קובע כללים, אוסר ומציב דרישות סבירות – הוא יודע שהוא תורם לילד ביטחון עצמי, התחשבות באחרים, יכולת דחיית סיפוקים, עמידות בתסכולים, הערכה עצמית גבוהה, מוטיבציה פנימית וכוחות התמודדות חזקים.

זהו המפתח לניצחון, עם שני צדדים ברורים: רוב ההורים מצטיינים בצד האהבה, החום, הקשב וההכלה. הבעיה היא בצד השני – הכללים, הדרישות והגבולות.

צעד ראשון: קביעת מטרה הורית נחרצת

המרכיב הראשון הוא התשתית המרכזית של הסמכות ההורית. זהו השלב הקריטי ביותר – לעיתים הוא לבדו מספיק, אבל בלעדיו כל השאר ייכשלו. חשיבותו עצומה.

בהורות הזורמת, ההורה מוותר על תפקידו כמנהיג חינוכי, מתוך אמונה שקולו של הילד שווה לשלו. הוא סומך על הילד ש"יודע מה טוב לו" ומאפשר לו להכתיב את הקצב. הילד רואה הורה מהוסס חסר ביטחון, ומקבל על עצמו (באופן לא מודע) את ניהול "תיק החינוך".

אולי הילד יודע מה הוא רוצה, אבל לא בהכרח מה הוא צריך – ויש הבדל עצום. הבסיס להורות סמכותית הוא ההכרה שההורה יודע טוב יותר, קובע את המטרות החינוכיות ומבצע אותן.

איך לבחור את המטרה הנכונה

לאחר שההורה לקח אחריות על המטרות, הוא מזהה את התחומים הדורשים שינוי. בכל תחום התנהגותי – אכילה, שינה, חברה, לימודים, גמילה מחיתולים – יש הזדמנות חינוכית.

לדוגמה, בתחום השינה, הבעיות נפוצות: תינוקות נרדמים רק על ידיים, מתעוררים כל שעה, אוכלים לילה שלם, פעוטות דורשים מיטת הורים. רובן נובעות מהכנעות לדרישות הילד, תחת תירוץ ה"זרימה".

הורה מודע מזהה בעיה חינוכית, לוקח אחריות וקובע מטרה ברורה: דפוסי שינה תקינים. הוא מחליט שעת שינה, שיטת הירדמות, מיקום, ללא האכלה לילית.

כל עוד ההורה מהסס ולא מאמין בעצמו – הוא ייכשל מול התנגדויות. ההורה הנחרץ בטוח בדרכו, שלם עם הדרישות ועומד איתן מול אתגרים.

זהו הצעד הראשון – קביעת מטרה חינוכית נחרצת. לשאר הצעדים נחבר מרכיבים נוספים להצלחה מלאה.

הכותבת היא יועצת חינוכית-התפתחותית בעלת תואר שני מאוניברסיטת בר אילן, מחברת הספר "היענות לצרכים – גמילה מוקדמת מחיתולים".